"גם לחפש עבודה זו עבודה" - נכון, האמרה הזו שחוקה לגמרי, אך כמגייסת מועמדים גיליתי שהיא דווקא נכונה. כי מי מאתנו לא מצא את עצמו בדרך למשרת החלומות שלו תוהה ומתלבט: מאיפה מתחילים? איך כותבים קורות חיים? עכשיו להתרוצץ בין ראיונות? ומה בכלל להגיד? ואיך להתלבש לריאיון?
במסגרת ה'עבודה' המייגעת הזו יש ה-מ-ו-ן כללים וטיפים שהופכים את תהליך החיפוש ליותר יעיל ופחות מתסכל - אבל יש שלושה שאני אוהבת במיוחד, או כמו שאני אומרת תמיד לחברים שלי: בשביל כבוד צריך לעבוד.
טיפ מס' 1 - לשקר אין רגליים!
כמה פעמים ערכתם את קורות החיים שלכם וחשבתם: האם זה נכון לכתוב שעבדתי רק שלושה חודשים בחברה הזאת? מצד אחד זו אחלה חברה, אבל מצד שני - לא מתאים לי לספר למה התעופפתי ממנה כל כך מהר... אולי נעלים את התקופה הזאת מקורות החיים?
אז זהו, שהשקר הכי טוב הוא האמת. אנחנו חיים במדינה קטנטנה, ואיכשהו תמיד תפגשו בהמתנה לריאיון את חבר מס' 435 שלכם בפייסבוק – ודווקא הוא יזכור שעבדתם בחברה ההיא, יפלוט את זה, ופתאום זה יגיע למנהל המראיין. וכשהוא ישלוף את זה באמצע הריאיון, תמצאו את עצמכם מגמגמים ומזיעים... חבל.
הכי פשוט ללכת בדרך הישרה ביותר - גם אם זה אומר להסביר (תוך הקפדה על פוליטיקלי קורקט!) למה היחסים שלכם עם המנהל לשעבר עלו על שרטון או למה השתעממתם כל כך מהר בתפקיד. הכל בסדר - כולנו בני אדם. חוסר יציבות הוא משהו נסלח – חוסר אמינות לא! ואגב, הדבר נכון גם להאדרת יתר. אם החלפתם את ראש הצוות ומילאתם את מקומה כשהיא הייתה שבועיים בתאילנד - זה עדיין לא אומר שצברתם ניסיון ניהולי j
טיפ מס' 2 - "Don't Mammy me"
מה לא שמעתי בריאיון הטלפוני... מאמי, מותק, נשמה, אחותי, עיניים, קורקבן...
לפעמים המראיינת הטלפונית נשמעת כל כך מתוקה - שזה אחלה, אבל לרגע אל תטעו לחשוב שמדובר בסחבקית שלכם. זה מטעה, כי לפעמים המראיין נשמע כל כך סימפטי ונחמד, אבל יכול להיות שהוא בכלל דמות מאוד בכירה כמו הסמנכ"ל או מנהלת משאבי האנוש שעל פיה יישק דבר.
חשוב לזכור ולהבין ששלב הסינון מתחיל כבר ב'הלו' הראשון. אם אתם עונים בצורה מכובדת, אם אתם מתייחסים ברצינות לשיחה ולמי שמראיין אתכם – יגדלו הסיכויים שלכם להמשיך הלאה. ותעשו טובה - אם אתם באמצע נסיעה / תור בבנק / מסיבה בגן של הילד - פשוט ענו בנימוס וציינו שזה זמן לא נוח. זה עדיף מאשר לאתגר לנו את האוזן.
טיפ מס' 3 – רב סרן שמועתי
שמרו על ראש פתוח. אחת הטעויות הגדולות של מועמדים היא להסתמך על שמועות. לא פעם נתקלתי במועמדים שהצעתי להם את משרת חלומותיהם, אבל הם פסלו אותה כי שמעו מהחבר של השותפה של הגיס שלהם, שעבד בחברה לפני שלוש שנים, שהחברה בקשיים, שהמנהל רגזן ושהתנאים על הפנים – למרות שבפועל מדובר בחברה שגייסה לאחרונה הון של עשרות מיליוני דולרים.
חברים, כשהמזל דופק בדלת – רוצו לפתוח לו. לפעמים דווקא התפקידים שבהם הכי נוכל לפרוח הם אלו שכמעט פסלנו בגלל דעות קדומות. עד שלא מגיעים לריאיון עצמו ומתרשמים בפועל ממראה עיניים, מהמנהל המראיין ומהכימיה אתו – זו תהיה טעות לפסול.
בקיצור, חברים, הולכים לשגר קורות חיים? למעשה אתם עובדים בעבודה זמנית: לשווק את עצמכם בכבוד וביושר. ומה קורה אחרי זה, בשלב הריאיון? זה כבר סיפור לפעם אחרת... כולל חלק הסטיילינג האהוב עלינו.
