גארי ברניסון, מנהלה של Korn Ferry, חברת הייעוץ וההשמה העולמית ומחבר רב המכר של הניו יורק טיימס, " "Lose the Resume, Land the Job לא ציפה לתשובה הזאת. המועמדת שישבה מולו הביטה בעיניו ופשוט סיפרה שזה עתה השלימה טיפוס על פסגות הר האוורסט
ברינסון חיפש לאייש משרה ניהולית וכלל לא שאל את המועמדת מולו מה היא עושה בשעות הפנאי. הוא פשוט ביקש ממנה לספר לה על עצמה, כדרך הנימוס. "זאת תשובה שלא אשכח לעולם, בעיקר כי המשכתי לשאול: מה הרגישה כשהגיעה למעלה?
ראיון עבודה הוא מעמד מספיק מלחיץ כדי לחבל בסיכוייו של המועמד הטוב ביותר, אלא שבשנים האחרונות נראה שהצ'ק ליסט בקורות החיים כבר לא מספיק. תהליכי הגיוס הפכו ארוכים, מתישים, יקרים ואם זה לא מספיק – המחסור התמידי במועמדים מתאימים לא מוסיף שקט למעסיקים. לכן, כל גיוס חייב לפגוע בול וכל תקן חייב להיסגר בהקדם האפשרי.
הבעיה היא שמנעד הכישורים של כל מועמד, רחב ככל שיהיה, הוא כבר לא היעד העיקרי. המעסיקים מחפשים את המועמד המתאים ביותר לתפקיד ולא את המוכשר ביותר. כדי למצוא אותו הם משתמשים בשורה של שאלות, חלקן מפתיעות, שנועדו לגלות מה מסתתר מאחורי המילים הנזרקות לעברם במהלך הריאיון. זוכרים את מסכת השאלות שמתחילה ב"ספר על קצת על עצמך" או "מה החולשות שלך"? ובכן, תחשבו שוב.
השאלות החדשות נועדו לאסוף מודיעין על סגנון העבודה, האופי, היזמות והקולגיאליות והכי חשוב – לעתים התשובה עליהן אינה אבסולוטית כלל. יתרה מכך, מועמד שינסה לענות עלול להסתבך עוד יותר. אז מה מבקשים המעסיקים לדעת ובאיזו דרך? הנה כמה שאלות שכדאי לשנן ולזכור לקראת הריאיון הבא.
1. "מה תעדיף שיכבדו אותך או יפחדו ממך?"
מייקל גרגואר, מנכ"ל CA Technologies, רק מנסה לתפוס את מרואייניו לא מוכנים. לא, הוא לא מבקש להביך אותם. הוא בכלל משתוקק לראות איך הם תופסים את עצמם כמנהיגים. מעין מבחן אופי שיעיד על התאמה לתרבות הארגונית. גרגואר יודע שאין כאן תשובה נכונה, אבל הוא יודע מה הוא מחפש: עובדים שיודעים לעבוד בסביבת צוות שיתופית ויודעים לרכוש כבוד גם בלי שימוש בכוח.
2. "מתי התרחשה המהפכה הצרפתית?"
מנכ"ל סלאק, סטיוארט באטרפילד, לא באמת חושב שכל בני האדם חייבים לשנן את ההיסטוריה, אבל היא בהחלט מעידה על רמת הידע הכללי והסקרנות של מרואייניו. התשובה כלל לא מעניינת אותו אלא הבעות הפנים, מידת ההפתעה או שאון המלמול שמפיק פיו. השאלה הבאה שהוא מנחית כבר אמורה לספק לו מספיק מידע על היכולת של המועמד להתמודד עם המטרות שהציב בחייו: "מה תרצה להיות כשתהיה גדול"?
3. "מי רצית להיות בגיל 8?"
ברברה בירן, סגנית יו"ר בנק ההשקעות ברקליס, מחפשת את האדם מאחורי העובד. הדרך המהירה שלה למצוא אותו היא באמצעות פתירת חלומות, ואם אפשר – חלומות ילדות. כך, היא מאמינה, אפשר ללמוד המון על האינטליגנציה הרגשית והמנטלית של המועמד ולהכיר את הבוגר המציאותי שהיה פעם ילד חולמני.
4. "איזה חלק בתפקיד האחרון שלך אהבת? ואיזה שנאת?"
כריסטה קווארלס, מנכ"לית OpenTable מחפשת תשוקה. לא את זו שלה, אלא של העובדים העתידיים שלה. רק תשוקה ורצון להרגיש ולחוות יובילו להגדלת רמת המעורבות בעבודה. קווארלס אף סבורה שקריירה טובה היא כמו פרטנר לחיים. אם בא לך לדבר או להשלים משימות גם אחרי שהילדים הולכים לישון – כנראה שאתה בדרך למשרה ב- OpenTable.
5. "מה שכחת לכתוב בקורות החיים שלך?"
ריצ'רד ברנסון, מייסד קבוצת וירג'ין, נחשב לאחד היזמים המובילים בעולם. חיבתו לחדשנות, סקרנות ומקוריות הובילה אותו להצלחות עסקיות בקנה מידה עולמי. ברנסון מעיד על עצמו כי אינו המראיין הטיפוסי, לכן הוא לא מהסס לחפור בקורות חייו של המועמד ולא מסתפק במסמך ששלח. "אם הייתי צריך להעסיק לפי קורות החיים לא הייתי צריך לראיין", הוא אומר ומחפש עוד פרט נסתר בעברו של המועמד היושב מולו.
6. "כמה זמן אתה מוכן להיכשל בעבודה הזו לפני שתצליח?"
ג'ון סטרלינג, מייסד שותף בחברת Interview Circuit, יודע שהשאלה שלו עלולה לגרום למועמדים להרגיש מושפלים. חלקם ינסו למצוא תשובה הולמת שתפעל לרצות את השואל, אבל רובם פשוט יתחמקו ויתפתלו. המועמדים הטובים פשוט יודו שלזמן אין משמעות כאן. הם ימשיכו להיכשל עד שיצליחו.
7. "ספר לי משהו נכון, אבל איש לא מאמין לך שהוא אכן כזה"
פיטר ת'יל, מייסד משותף של PayPal, מחפש מועמדים דעתנים שלא חוששים לומר את דעתם. לכן, הוא מקפיד לשאול את השאלה לעיל בפתחו של כל ראיון עבודה. מועמדים אמיצים יגלו מקוריות וימצאו את התשובה הנכונה, יגנו עליה ולא יהססו לומר את דעתם על מי שלא מאמין להם. בדיוק כאלה עובדים הם מחפש.
שאלות התנהגותיות מן הסוג הזה ימשיכו לבלבל את רוב המועמדים, אבל לא את כולם. מטרתן ברורה: לגלות מי המרואיין שעומד ממול, מה הוא מחפש ועד כמה הוא מתאים. המועמדת של ברינסון מפתיחת הכתבה לא התבלבלה אף היא. כשנשאלה מה הרגישה כשהגיעה לפסגה, מיד ענתה: "איך לעזאזל אני יורדת מכאן עכשיו". ברינסון, שהעריץ את הצניעות, לא חשב פעמיים.